חוק שוויון הזדמנויות בעבודה

חוק זה אוסר על מעביד להפלות בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים, צפי לשירות מילואים לרבות מחמת תדירות המילואים או המשכם בכל אחד מאלה: 

1. קבלה לעבודה.
2. תנאי עבודה.
3. קידום בעבודה.
4. הכשרה או השתלמות מקצועיים.
5. פיצויים או פיצויי פיטורים.
6.הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה.

החוק הנ"ל מחייב כל מעסיק במדינת ישראל לקחת בחשבון את הנתונים הנ"ל בבואו להחליט בעניינו של עובד או מועמד לעבודה. 
מעסיק המפלה עובד על רקע הנסיבות המתוארות לעיל חושף את עצמו בפני סיכון של תביעת פיצוי נזק לא ממוני של עד 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק (כלומר, די בכך שיוכיח העובד כי הופלה על ידי המעסיק כדי שתהא לו עילה כנגד המעביד לתבוע תביעה כספית במסגרת הסכום הנ"ל מבלי שיידרש להוכיח את נזקיו). כמובן שאין הדבר גורע מהעובד לתבוע סכום גדול יותר במידה ויראה כי נגרמו לו נזקים מוכחים עקב התנהלות המעביד. 

לאור העובדה שמבחינה ראייתית מאוד קשה להוכיח הפלייה באופן פוזיטיבי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בא מאוד לקראת העובד בכך שהוא מעביר את נטל ההוכחה למעביד להראות כי שיקוליו באקט הפיטורים או אי קבלה לעבודה אינם נובעים מטעמים פסולים. כל מה שעל העובד לעשות הוא להראות כי לא היה במעשיו או בהתנהגותו כשלעצמם סיבה לפיטוריו ולהביא "ראשית ראיה" על התנהגות פסולה ו/או מפלה.  

להלן מספר דוג' של מקרים שהובאו בפני בית הדין לעבודה בהם נפסקו פיצויים גבוהים לעובדים שהופלו בעבודתם.

אפליית עובדת בשל היותה בהיריון

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק קנס כספי של 80,000 ₪ לעובדת פוטרה בשל היותה בהיריון
בפס"ד (ניתן ביום 15.12.2004) דובר בחברת בת של האגודה למען החייל (להלן – "החברה") אשר העסיקה עובדת לתקופה זמנית בלתי מוגדרת לאור היעדרותן של שתי עובדות אחרות. סמוך לתקופת העסקה של חצי שנה פוטרה העובדת על רקע היותה בהיריון. 
בפס"ד קבע בית הדין כי החוק מכוון להשגת המטרה הרחבה של מניעת אפליה בין קבוצות שונות של עובדים בהקשרים שונים ובמקרה הזה מדובר על הפלייה מחמת היריון, הורות ומין. 
לאור העובדה שהחברה הודתה בעובדות המיוחסות לה הטיל בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב על החברה, במסגרת הסדר טיעון, קנס כספי של 80,000 ₪.  

בית הדין לעבודה פסק פיצוי בסך 141,396 ₪ לעובדת שהופלתה לרעה עקב היריון
בפס"ד זה (שניתן ביום 18.9.2008) דובר בעובדת שעבדה בחברת תקשורת מפורסמת בארץ (להלן – "החברה") משך תקופה של 6 שנים בערך בתפקיד של מנהלת באחד הסניפים המרכזיים של החברה. לאחר שנודע לחברה באופן רשמי על היותה של העובדת בהיריון החליטה החברה להוציאה לחופשה כפויה למשך חודש ימים ולאחר מכן להעבירה מתפקידה כמנהלת בסניף. החברה ביצעה החלטה זו על סמך דעתה בלבד ומבלי שקיבלה את אישור הממונה על חוק עבודת נשים. כמו"כ במסגרת העברתה של העובדת מעבודה הורעו תנאי עבודתה ושכרה ירד בשיעור של 30% וכן העובדת הועברה מתפקיד ניהול בכיר בעל היקף עבודה רחב ואחריות על מספר גדול של עובדים ולקוחות לתפקיד אחראית תחת ניהולו של אחר במרכז קטן ומצומצם. בנוסף, הרכב הצמוד שעמד לרשות העובדת בתפקידה הקודם נשלל ממנה למרות שדובר במקום עבודה המרוחק ממקום מושבה (ירושלים). 
לאור העובדה כי העובדת הוכיחה כי הייתה עובדת טובה וראויה, ולא הייתה סיבה ממשית מצד החברה להוצאתה לחופשה כפויה ולהעבירה מתפקידה, נטל ההוכחה עבר לכתפי החברה להוכיח כי ההחלטות שנעשו בעניינה נעשו מתוך שיקולים ענייניים ומקצועיים. 

בית הדין לעבודה פסק כי החובה להחזיר את העובדת למקום עבודתה הוכרה כזכות במעלה הראשונה הקיימת לנשים לאחר לידה לחזור ולהשתלב בחברה ובמקום עבודתן. לא ניתן להמיר זכות זו בפדיון ימי עבודה בתשלום וחל על המעבידים איסור בחוק לעשות כן. 

כן קבע בית הדין כי העובדת הופלתה לרע על רקע היותה בהיריון ואם לילד למעשה ומרגע שנודע לחברה בדבר הריונה החברה התייחסה אליה כמי שכבר אינה עובדת במקום. בהתנהלות זו יש לראות הפרה בוטה מצד החברה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בשילוב עם חוק עבודת נשים. 
לאור האמור, בית הדין קבע כי החברה תשלם לעובדת סך של 12,568 ₪ בגין הוצאה לחופשה כפויה במהלך היריון; סך של 17,408 ₪ בגין הפסדי השתכרות; סך של 31,420 ₪ בגין הוצאתה של העובדת לחופשה כפויה; סך של 80,000 ₪ בגין הפרחת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.כמו"כ בית הדין חייב את החברה בשכ"ט עו"ד ומע"מ בסך של 13,000 ₪. 

אפליית עובדת מטעמי גיל

בית הדין לעבודה פסק פיצוי בסך 25,000 ₪ הוצאות משפט של 7,000 ₪ לעובדת שהופלתה מחמת גיל 
פס"ד שנדון בבית הדין לעבודה בתל אביב (מיום 10/8/2004) דובר בעובדת שפוטרה בגיל 64 לטענתה בשל גילה המבוגר ומשכך תבעה מחברה שהעסיקה אותה פיצוי של 12 משכורות חודשיות ופיצוי בגין נזק לא ממוני. החברה טענה מאידך כי סיבת פיטוריה של העובדת אינו נובע מחמת גיל אלא עקב תפקוד לקויי בתפקודה של העובדת. 
בנסיבות העניין לאור העובדה כי העובדת הראתה כי לא היה במעשיה או בהתנהגותה סיבה לפיטוריה מעבודתה, הושת נטל ההוכחה על כתפיה של החברה להראות כי פיטוריה אכן אינם נובעים מטעמי הפלייה מחמת גיל. בית הדין האזורי לעבודה לא השתכנע כי הטעם האמיתי לפיטורי העובדת נבע עקב תפקוד לקויי של העובדת ומשכך קבע קיבל את גרסתה כי פוטרה מחמת גילה ופסק לה פיצוי לא ממוני (מבלי שנדרשה להוכיח את נזקיה) בסך של 25,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 7,000 ₪. 

בית הדין לעבודה פסק פיצוי של 24 משכורות חודשיות ופיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 25,000 ₪ לעובדת שהופלתה על רקע גיל
פס"ד נוסף העוסק בפיטורים מחמת גיל (מיום 6.3.2008) עוסק בעובדת שעבדה באגודה שיתופית בתפקיד מזכירה (להלן- "האגודה"). בחודש אוקטובר 2004 הודיעה האגודה לעובדת כי עקב הגעתה לגיל פרישה היא מעוניינת לסיים את עבודתה. העובדת מצידה שלחה לאגודה בחוזר מכתב המודיע כי גיל הפרישה אינו מחייב אותה לפרוש אלא מעניק לה את זכות הבחירה ומשכך היא מעוניינת להמשיך לעבוד ואין בכוונתה לפרוש מהעבודה. 
בנובמבר 2004 המשיכה האגודה להעסיק את העובדת וכעבור שנה בדצמבר 2005 הודיעה האגודה לעובדת על הפסקת עבודתה בינואר 2006 ושילמה לה פיצוי פיטורים כדין. העובדת תבעה את האגודה בטענה שפיטוריה נבעו עקב גילה המבוגר ומשכך זכאית לפיצוי לא ממוני ולפיצוי בגין הפסד משכורות עד גיל 67. האגודה מאידך הכחישה את טענות העובדת וטענה כי פיטוריה של העובדת נבעו עקב איכות עבודתה אשר הסבה לאגודה נזקים. 
בית הדין לעבודה פסק כי משהוכח כי לא היה במעשיה או בהתנהגותה של העובדת סיבה לפיטוריה הרי שעל האגודה מוטל נטל השכנוע כי רחל לא פוטרה מחמת גילה ומשיקולים פסולים. 
משלא הרימה האגודה את נטל ההוכחה המוטל עליה ומאחר ומצא בית הדין לעבודה כי חלו פגמים בהליך הפיטורים של העובדת, גם מחמת אפליה מטעמי גיל, אשר גרמו לפגיעה בכבודה של העובדת כאדם פסק בית הדין לעבודה פיצויי בגין נזק לא ממוני בסך של 24 משכורות בסך של 86,448 ₪ ופיצוי נזק לא ממוני בסך של 25,000 ₪. 

אפליית עובד על רקע מין

בית הדין פסק פיצוי של 30,000 ₪ לעובד שפוטר מטעמי מין
בפס"ד של בית הדין האזורי לעבודה (מיום 27.12.2007) דובר בעובד שעבד כמדריך כושר בחברה לספורט וכושר בהוד השרון (להלן – "החברה"). העובד פוטר מעבודתו על רקע רצון החברה להחליף אותו במדריכה, בשל ריבוי מדריכים ממין זכר בחדר כושר. העובד הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים שלא כדין ופיטורים מטעמי מין בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. 
לאור העובדה כי במהלך המשפט לא היה מחלוקת בין הצדדים כי סיבת הפיטורים של העובד הינה לצורך החלפתו במדריכה אז ברור היה שהפיטורים נבעו מחמת מינו של העובד. משכך, די בהודאת החברה בעניין כדי לקבוע שהעובד הביא "ראשית ראיה" לכך שפוטר מטעמי מין וכפועל יוצא מכך להעביר את נטל ההוכחה על החברה להוכיח שהעובד לא פוטר מטעמי מין. 
בפסק הדין נקבע כי החברה לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה וכן כי על מנת להראות אפליה פסולה אין העובד נדרש להראות כי שקילתו של שיקול פסול היא שהייתה הגורם היחיד או המרכזי שהביא לקבלת ההחלטה כנגדה הוא יוצא, אלא די בכך שישכנע את בית הדין כי שיקול זה אכן נשקל על ידי המעביד בבואו לגבש את החלטתו. 
מאחר והעובד הספציפי הנ"ל עבד במשרה חלקית בחברה ולאחר פיטוריו המשיך לעבוד במועדון ספורט בו עבד במקביל לחברה פסק בין הדין לעבודה לעובד פיצוי בסכום של 30,000 ₪ בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים אשר נגרמו לו בתוספת 1,000 ₪ הוצאות משפט לעובד ו-7,500 ₪ שכר טרחת עו"ד בתוספת מע"מ. 

אפליית עובד על רקע דת

בית הדין האזורי לעבודה פסק פיצוי של 30,000 ₪ לעובד שלא התקבל לעבודה על רקע סירובו לעבוד בשבת
בפס"ד (מיום 15.5.2001) דובר בעובד, הנדסאי אלקטרוניקה בעל וותק של 22 שנה בתחום, שהגיש מועמדות בחברה ליצור מיקרוצי'פים ומערכות מתוחכמות לתעשיית המיקרו אלקטרוניקה  (להלן – "החברה").  במהלך הריאיון תיאר נציג החברה את העבודה וכן הבהיר כי זו מתבצעת גם בשבת. משציין העובד כי אינו עובד בשבת סיים נציג החברה את הראיון האישי בו במקום מבלי שנבדקה התאמתו של העובד לתפקיד.

העובד, אשר בא לראיון מצויד עם מכשיר הקלטה, הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לאור הפרת סעיפים בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. החברה מצידה טענה כי העובד הוא זה שהפסיק את הראיון ביוזמתו ולכן לא נבחנה התאמתו לתפקיד. 
בית הדין האזורי לעבודה קבע כי על העובד מוטל נטל השכנוע להראות כי המעביד הפלה אותו והעובד ירים נטל זה כאשר יוכיח כי אצל המעביד נוהגת נורמה לפיה מועמדים שאינם עובדים בשבת אינם מתקבלים לעבודה בתפקיד. במידה ויעבור העובד משוכה זו יעבור הדיון לבחינת השאלה האם התפקיד במהותו אינו מחייב עבודה בשבת. ככל שהתשובות לשאלות הנ"ל חיובית נטל השכנוע יעבור למעסיק להראות שלא היפלה את העובד מחמת דתו.
בפס"ד קבע בית הדין כי העובד הופלה מחמת דתו ביחס למועמדים אחרים בניגוד לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה – הפלייה שאינה מחייבת מאופי התפקיד. לאו האמור, חייב בית הדין את המעביד בפיצוי של 30,000 ₪ וכן בהוצאות משפט של 4,000 ₪. 

 באתר זה תוכלו למצוא מידע ראשוני בסיסי בנוגע לנושאים דומיננטיים הקשורים לעולם העבודה במשק. תחום דיני עבודה הינו מאוד דינאמי ומורכב והדינים בו משתנים לעיתים קרובות בהתאם לפסיקות של בתי הדין לעבודה, לכן אין באמור במידע זה כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי/מקצועי ומאוד חשוב כי המקרה שלכם יבחן באופן יסודי ומקיף ע"י עו"ד המתמחה בדיני עבודה שיבדוק את זכויותיכם בהתאם לנסיבות הספציפיות שלכם. 

למשרד עו"ד רפאל בר ניסיון רב בתחום דיני העבודה ובפרט במתן ייעוץ משפטי, ליווי וייצוג תביעות בבתי הדין השונים של עובדים שהופלו בעובדתם.  

לכל שאלה הנכם מוזמנים ליצור עמנו קשר ולקבוע פגישת ייעוץ בסיומה תוכלו לקבל החלטה מושכלת בעניין בעיה או דילמה הדורשת מענה מקצועי הנוגע לדיני עבודה ו/או לכל עניין אחר בתחום ההתמחות של המשרד. 

לתיאום פגישת ייעוץ נשמח לעמוד לרשותכם בטלפון 08-9400785 או באמצעות טופס צור קשר.