זכויות סוציאליות

 משרדנו ערך לרשותכם הסבר מקיף בדבר מספר זכויות סוציאליות קוגנטיות (כלומר, זכויות שלא ניתן להתנות עליהן גם בהסכמת העובד) שחלות על מרבית העובדים השכירים במשק הישראלי בהתאם להוראות חוקי העבודה ו/או מכוח צו הרחבה. להלן סקירה קצרה. 

שכר עבודה
למעשה החוק המגן על שכר עבודתו של העובד הינו חוק הגנת השכר ומטרתו להבטיח כי תשלום השכר ישולם על ידי המעביד במועדו ולמנוע מצב של הלנת שכר כלפי העובד. על מנת ליצור הרתעה כלפי המעבידים מאי תשלום שכר במועד, החוק מטיל על המעבידים תשלום פיצויי הלנה אשר תופחים וגדלים ככל שהתקופה מתארכת והופכים למעשה את ההלנה עבורם לבלתי כדאית.
ראו נושא זה בהרחבה במאמר "שכר עבודה והלנת שכר".

החזר הוצאות נסיעה
זכות זו מוקנית מכוח צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה אשר חל על כל העובדים והמעבידים במשק הישראלי. שיעור החזר הוצאות נסיעה קבוע בצו ההרחבה ומשתנה מפעם לפעם בהתאם לשינויים בתעריפים של התחבורה הציבורית. 
כל עובד שזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו זכאי לקבל ממעבידו השתתפות עד מקסימום החזר נסיעות ליום עבודה שנקבע בצו ההרחבה בעד כל יום עבודה שבפועל השתמש בתחבורה ציבורית ובא לעבודה. עובד שצריך יותר מאוטובוס אחד להגיע למקום עבודתו זכאי להשתתפות של המעביד בהוצאות הנסיעה בגבולות מקסימום החזר נסיעות ליום עבודה בעד הנסיעה הנוספת בתנאי שהוא חייב לנסוע באוטובוס השני שלוש תחנות עירוניות נוספות לפחות על מנת להגיע למקום עבודתו. 
הוצאות הנסיעה יקבעו בהתאם לתעריף נסיעה מוזל באוטובוס או חופשי חודשי שמשקף את עלות הנסיעה ממקום מגורי העובד עד למקום עבודתו על בסיס כרטיס הנחה של מספר נסיעות (אם קיים כזה).
החזר הנסיעות לא ישולם אם המעביד מספק לעובד תחבורה חלופית או שהעובד נוסע על חשבונו. עובד שגר בסמוך למקום העבודה כנראה שלא יהיה זכאי להחזר הוצאות נסיעה שכן מבחינה אובייקטיבית אינו זקוק לתחבורה.  
מעביד יכול להכליל דמי נסיעה בשכר עבודה אולם נדרש המעסיק לקבל מהעובד הסכמה מפורשת וחד משמעית על שכר כולל דמי נסיעות וכן מחובתו של המעסיק לבצע עדכון של השכר בהתאם לשיעור תעריפי דמי הנסיעה המשתנים. כמו"כ חשוב מאוד שעניין זה יבוא לידי ביטוי בתלוש השכר. 

חופשה שנתית
מטרתו של חוק חופשה שנתית לאפשר לעובד לצאת לחופשה שבה יוכל לנוח מבלי שיפסיד משכרו או לחילופין שהמנוחה תפגע במערכת היחסים בינו לבין המעביד. זכות זו כאמור הינה קוגנטית ולא ניתן להתנות עליה.
ראוי לציין כי חוק חופשה שנתית אינו גורע מזכויות הניתנות לעובד על פי חוק, הסכם קיבוצי, צו הרחבה, הסכם אישי או נוהג.  
בהתאם להוראות החוק על החופשה להיות רצופה אך בהסכמת העובד והמעביד (באישור ועד עובדים אם יש כזה) ניתן לפצל את ימי החופשה ובתנאי שחלק אחד ממנה יהיה לפחות 7 ימים. כמו"כ במניין ימי החופשה תיכלל מנוחה שבועית אחת לכל 7 ימי חופשה. 

להלן אורך החופשה השנתית המגיעה לעובד לפי הוראות החוק:

מס' שנות וותק בעבודה

מס' ימי חופשה להם זכאי העובד

1-4

14

5

16

6

18

7

21

8

22

9

23

10

24

11

25

12

26

13

27

14 ואילך

28

 

 

 

 

 

 

 

 

דמי הבראה
כמעט כל העובדים במשק הישראלי זכאים לקבל קצובת הבראה מכוח צו הרחבה בדבר תשלום דמי הבראה או מכוח הסכם קיבוצי רלוונטי. עובד יהיה זכאי לקצובת ההבראה רק לאחר שהשלים את שנת עבודתו הראשונה במקום עבודתו. לפיכך, עובד שפוטר לפני שהשלים שנת עבודה מלאה, אינו זכאי לדמי הבראה. 
קצובת ההבראה משולמת בד"כ באחד מחודשי הקיץ (יוני עד ספטמבר) אולם מעסיק יכול להחליט כי מעוניין לשלם לעובדיו דמי הבראה מידי חודש ובכך ליצור נוהג במקום העבודה. כמו"כ, יש לוודא בתלוש השכר כי התשלום המשולם מידי חודש אינו נמוך משיעור התשלום שנקבע בתקופה הרלוונטית בהתאם לוותק של העובד במקום העבודה.
האם ניתן להוציא עובד לנופש במקום דמי הבראה?

מעסיק יכול לממן לעובדיו נופש מאורגן במקום תשלום דמי ההבראה אך בכפוף לתנאים הבאים:
1. העובד הסכים במפורש לקבל את ההטבה על חשבון דמי ההבראה.
2. מדובר בנופש ללא שילוב של השתלמות וכדו'.
3. שיעור ההטבה אינו נמוך משיעור קצובת ההבראה שמגיעה לעובד.
4. עובד שלא מעוניין בהטבה המעביד לא יוכל לכפות אותה עליו. 

להלן מס' ימי ההבראה לעובד במשרה מלאה בהתאם לצו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה:

בתום שנת העבודה הראשונה

5

עבור שנת העבודה השנייה ושלישית

6

עבור שנת העבודה הרביעית עד העשירית

7

עבור שנת העבודה ה-11 עד ה-15

8

עבודה שנת העבודה ה-16 עד ה-17

9

עבור שנת העבודה ה-20 ואילך

10

 

התיישנות על דמי הבראה 
התיישנות על רכיב זה, כל עוד מתקיימים יחסי עובד מעביד בין הצדדים, היא 7 שנים. אולם אם לאחר סיום יחסי עובד מעביד עובד יהיה זכאי לתבוע דמי הבראה עבור תקופה של שנתיים בלבד. 

דמי חג

עובד ששכרו משתלם על בסיס חודשי
עובד שמשתכר על בסיס חודשי זכאי לשכר עבודה גם עבור ימי החג החלים באותו חודש היות ושכרו משתלם על בסיס חודשי קבוע ללא תלות במספר ימי העבודה שעבר באותו חודש.

עובר שמשתכר על בסיס שעה / יום שבוע / כמות תוצרת (להלן – עובד בשכר)
בהתאם לצו ההרחבה להסכם המסגרת במגזר העסקי שהוחל על כל ענפי המשק החל מיום 1.7.2000 קובע כי כל עובד בשכר יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום כיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות) בכפוף לתנאים המצטברים הבאים:
1. לעובד וותק של לפחות 3 חודשים במקום העבודה.
2. 
העובד לא נעדר מהעבודה יום לפני החג ויום אחרי החג.
3. 
יום החג לא נפל על יום שבת. 
4. יום החג לא נפל על יום פנוי של העובד (במידה ויש). 

 

באתר זה תוכלו למצוא מידע ראשוני בסיסי בנוגע לנושאים דומיננטיים הקשורים לעולם העבודה במשק. תחום דיני עבודה הינו מאוד דינאמי ומורכב והדינים בו משתנים לעיתים קרובות בהתאם לפסיקות של בתי הדין לעבודה, לכן אין באמור במידע זה כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי/מקצועי ומאוד חשוב כי המקרה שלכם יבחן באופן יסודי ומקיף ע"י עו"ד המתמחה בדיני עבודה שיבדוק את זכויותיכם בהתאם לנסיבות הספציפיות שלכם. 

לכל שאלה הנכם מוזמנים ליצור עמנו קשר ולקבוע פגישת ייעוץ בסיומה תוכלו לקבל החלטה מושכלת בעניין בעיה או דילמה הדורשת מענה מקצועי הנוגע לדיני עבודה ו/או לכל עניין אחר בתחום ההתמחות של המשרד. 

לתיאום פגישת ייעוץ נשמח לעמוד לרשותכם בטלפון 08-9400785 או באמצעות טופס צור קשר.